פציעות

פציעות. לא נעים אבל קורה. לומדת דרך פציעות וכאב לפתח אמונה ביכולת הריפוי המופלאה של הגוף. מגלה מנסיון אישי אמפטיה למי שחווה כאב כרוני. מרגישה ״מה זה״ הגבלת תנועה ומבינה מנסיון אישי איך לפלס דרך לריפוי עצמי, איך לנוע עם ולצד כאב מגביל. הפעם לא מידיעה שכלית אלא מחוויה אישית מוחשית כואבת ומגבילה
*
משתתף בקבוצת אדריכלות התנועה בא עם גאג׳ט דמוי שעון יד. הגאג׳ט מתרגם את התנועה בשיעור לביטוי גרפי: עקומה בצורת פעמון ופירוט: דופק, מספר צעדים, קלוריות
בחודש האחרון התנסתי עם מבנה נסיוני וחדש לשיעור. בניתי אימון חריג, מתחילים על הרצפה בתנועה בהשראת גילגולי אייעם תנועות קצרות ומהירות. שיעור שמבוסס על מוסיקה ישראלית שהתקבל בהתלהבות רבה בכל הקבוצות. עלה מהממצא המדעני שרקדנו 5 ק״מ צעדים עם שיאים של 200 פעימות לדקה ו870 קלוריות. אינטנסיבי. שמחתי על עוד היבט של פידבק לאימון. היבט נוסף לאימון ״ההוא״ שנתפס לי שריר באגן...לא נעים כבר אמרתי. רקדתי את השיעור בשיא ההתלהבות 6 ימים ברצף...ונתפס לי שריר.
*
חוויתי הרבה פציעות בתוך ומחוץ לשיעורים. בריקוד, ביוגה ובאייקידו. מתוכן זכורות לי במיוחד: נקעים בקרסול בתחילת הדרך, מתיחת שרירים בצוואר מעמידות ראש אומללות ביוגה וגילגולים לא מוצלחים באייקידו. קרעתי את שריר התאומים בריקוד פעם מעודף מאמץ. זה הרגיש כמו יריה. פיק - נקרע!
פצעתי את הברכיים בזחילה ריקודית באימון אינטנסיבי בקור מתחת לאפס באירופה. בברכיים חטפתי מכות מנפילות לא טובות. כאבי גב כרוניים מהריקוד שאייקידו ריפא אותי מהן כליל. אבל מעולם לא חוויתי הגבלה באגן הירכיים ומפרק הירך. ניסיתי לטפל בבית והכאב החריף. בשבת כל כך כאב לדרוך על הרגל. טווח התנועה הצטמצם משמעותית. הרגשתי מוגבלת.
אשכרה צלעתי. לא ממש הבנתי איך הגעתי לנקודה הזו בכלל!
התחייבתי לקולגה יקרה שאחליף אותה בהעדרה. העברתי שיעור ביום ראשון בבוקר עם כל הכאב הזה והצליעה. המשכתי לרקוד. תכלס, אני תמיד ממשיכה לרקוד. גם כשקרעתי שריר המשכתי את שגרת שיעוריי, בישיבה בפיסוק על הרצפה. כל מגבלה שמנעה ממני תנועה, ברוך השם, מצאתי דרך לצידה לתת את מה ש״כן״ אפשרי. קשובה למגבלות הגוף, מרגישה את הכאב, עובדת איתו, מבררת את מה ״כן״ אפשר: מציעה תנועה ולא מתווכחת עם הכאב. מכבדת את הגבולות שהגוף מציב לי. מקשיבה ומבררת. הפלא הוא שתמיד מחלימה מהר בזכות התנועה. ובזכות טיפול מסור ומדוייק עם פיסיוטרפיסטים מעולים שנקרו בדרכי. 
גלגל ההצלה שלי זו פיזיוטרפיה כמה שיותר מהר. עזרה ממומחים. לומדת מהמומחים עוד רבדים של תנועה המאפשרת ריפוי.
הפיסיוטרפיסטית שלי היא גם חברה טובה של מונטי פייטון. ספניש אינקויזישן.
*
נרשמתי לפני חודשים להשתתף בסמינר השנתי של המרכז הישראלי לאייקידו: המורה הפנומן נאקאמורה שיהאן הגיע מיפן ומצאתי את עצמי יום לפני צולעת וכואבת. בשום פנים ואופן לא העלתי על דעתי לוותר. 
לונג סטורי שורט. 
3 ימי תירגול אייקידו אינטנסיביים. גילוי נאות לחבריי איך לא להפיל אותי. שאני צולעת. 
נכנסתי צולעת ויצאתי בריאה.
אייקידו מציע לי ריפוי תפיסתי, רגשי ופיסי. תכלס, בכל הרבדים.
כבר חששתי שלא ״אצא מזה״, חששתי שהפעם הפציעה לא תעבור מהר. 
כיף לראות את הפלא הזה, ריפוי, מתרחש. מתוך אדריכלות התנועה, מיינדפולנס. איך שלא קוראים לזה זה חסד לחוות את פלא הריפוי.